חשיפה לזיהום אוויר פנימי היא משמעותית יותר פי 14 מחשיפה לזיהום אוויר חיצוני (בכך שהיא גורמת למוות בטרם עת).
מערכות האיוורור בבניין מזרימות כל הזמן אוויר חיצוני אל הבניין.
מזהמים רבים מצטברים בתוך בניינים (באמצעות שקיעה/ספיגה/פעפוע וכו'). כימיקלים כמו NOx, שהיו מתפרקים במהירות באור השמש שבסביבה פתוחה, שורדים זמן רב יותר בתוך מבנים.
בנוסף, גם בתוך המבנה ישנם מקורות של זיהום אוויר
(מכונות, ציפוי רהיטים, מוצרי ניקיון, מדפסות, צבעים, פרקטים, שטיחים מקיר לקיר ועוד).
גם מערכות סינון האוויר הטובות ביותר- מערכות הכוללות מיכון ומסנני פחמן פעיל, נוגדי איוניזציה ומחוללי אוזון- הן למעשה בלתי יעילות כנגד זיהום האוויר העירוני.
זאת מאחר ומרכיבי הגזים הרעילים ביותר מורכבים מכמה מהמולקולות הקטנות ביותר המוכרות למדע. מולקולות הדומות בגודלן לרכיבי האוויר עצמם. רוב סוגי זיהום האוויר העירוני יכולים להיכנס 1,000,000,000,000 פעמים בנפחה של בקטריה אחת ו1,000,000,000 פעמים בנפחו של חלקיק בגודל 0.3 µm.
רוחבם של הנקבים במערכות הסינון המתקדמות ביותר, מערכות שנועדו לעצור גופים בגודל של בקטריה, הוא כחצי מיליון פעמים גדול יותר משטחן של רוב מולקולות מזהמי האוויר העירוניים הנפוצים.